החלטה בתיק בש"א 157442/05

בפני בקשה להארכת מועד  ובקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 10/5/04 לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של 20,116 ש"ח בגין שכירת רכבים.

מסירת כתב התביעה בוצעה ביום 25/2/04, לפי הנטען, לידי אשתו של המבקש אשר נטען כי שמה הינו אתי, ברח' רמב"ם 70 בבאר שבע, דירה מס' 40.

לכתב התביעה צורף הסכם התקשרות שנערך בין הצדדים, וכן התחייבות עליה חתם המבקש ביום 8/11/02.

בהתחייבות זו מאשר המבקש למשיבה באופן בלתי חוזר לחייב את חשבונו באמצעות כרטיס אשראי בגין שכירת רכבים.

במצורף לכתב התחייבות זה אף חתם המבקש על שובר פתוח של כרטיס האשראי שלו.

המבקש טוען בבקשה לביטול פסק דין כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לו או למי מבן משפחתו.

המבקש טוען כי בתחילה המציאה המשיבה את כתב התביעה לרח' יהוא 13 בבאר שבע, אך הוא לא גר שם, אלא מדובר בכתובת  של הוריו.

המבקש מודה כי אמנם גר בעבר ברח' רמב"ם 70 דירה 40, אך, בחודש מאי 2003 עבר, לטענתו, להתגורר בדירה אחרת באותו בניין, היינו דירה 17.

לגופו של עניין טוען המבקש כי אינו חב ולו שקל אחד למשיבה.

המשיבה, כך טוען הוא, משתמשת בתרמית בשובר כרטיס האשראי שלו שהופקד לביטחון עבור שכירויות קודמות של רכבים, למרות שהמבקש שילם את מלוא חובו האישי כלפיה.

עוד טוען המבקש כי המשיבה מתיימרת לעשות שימוש בשובר כרטיס האשראי על מנת לחייבו ברכבים שנשכרו על ידי גב' נחמה ראובן, בעוד שהוא לא השתמש ברכבים אלו.

המבקש טוען כי המשיבה לא צרפה חוזה שכירות ספציפי לגבי כל שכירות ושכירות, אלא השתמשה במסמכים פתוחים על מנת לחייבו בעסקאות, שלא ניתן לגביהם כל פירוט.

לטענתו, נודע לו על כתב התביעה מעיקול על חשבונו בבנק.

המבקש פנה ללשכת הוצל"פ בת"א ושם קיבל לראשונה את מסמכי התביעה, ואז הגיש ללשכת ההוצאה לפועל  בקשה לביטול העיקולים.

רשם ההוצל"פ דחה את בקשתו בטענה כי עליו לפנות לבית המשפט, ולא ללשכת הוצל"פ.

המבקש טוען, אם כן, כי האיחור בהגשת הבקשה נובע מטעות שכן בתחילה סבר לתומו כי יש להפנות את טענותיו ללשכת ההוצל"פ.

יובהר כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 28/2/05.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה לביטול פסק דין בצירוף תצהירים מטעמה, ובמועד הדיון נחקרו המצהירים, ונקבע כי  על הצדדים להגיש את סיכומיהם.

דיון: